הקריירה שלי:  לאחר שעזבתי את ניוארק בחרתי להתמחות לחלוטין בייצור של כלים חדשים והתמזל מזלי שמכרתי את הכלים שלי בכל העולם. (ארה"ב, קנדה, אנגליה, גרמניה, טייוואן, דרום קוריאה, צ'ילה, יפן, ניו זילנד, סינגפור, נמיביה ודרום אפריקה.)

​

החלק הכי מתגמל בקריירה שלי היו כל החברים הנפלאים שרכשתי.  כמעט כל הכלים שהוזמנו שלי כללו את המוזיקאי, שיתפו אותו בכל התהליך, בחרו שם, העדפות הגדרה אישיות וכו'. לפעמים אני מרגיש כאילו הם נמצאים שם בסדנה (אפילו אם ההתכתבות היחידה שלנו הייתה בקצה השני של העולם באמצעות דואר אלקטרוני), שכן כל כלי איכשהו מתברר כבעל איכות הצליל הרצויה לו. זו עדיין תעלומה גדולה עבורי, מכיוון שעובדים יותר לפי תחושה מאשר מדע אי אפשר לנתח זאת בהיגיון.

​

הדגם שלי:  המודל שבו אני משתמש פותח יותר לפי נסיבות מאשר בחירה. כשחזרתי מאירופה גיליתי שכל התבניות והתבניות שלי חסרות בקופסת הכלים שלי. (מישהו כנראה אהב אותם וחשב שאולי יהיה רעיון טוב לעשות כינור). אז האפשרות היחידה שלי הייתה לצייר את קווי המתאר שלי מאפס. הדגמים הקודמים שלי דמו לכלי נגינה ברשיאניים ולאט לאט עם השנים התקרבו לבית הספר הקרמונזי.

אני ממשיך לשנות את הפרטים העדינים יותר ככל שהתובנה שלי מתקדמת. כל זה נעשה תוך התחשבות בתכונות tonal. אני כן שומר תיעוד מפורט של כל הכלים שהכנתי: גובה קשתות, עובי, משקלים וכו'. אז כשאני מסתכל אחורה על פני השנים, אני עשוי לאהוב את הרישום התחתון של כינור שנעשה לפני 15 שנה ולהשוות אותו לאחד דומים איכויות שנעשו לפני 5 שנים, כדי לראות אם יש מדידות מתאימות ולהחיל את המתאם על המכשיר הנוכחי שלי. כל זה היה אפשרי מכיוון ששמרתי על אותה "מערכת" להכנת כל המכשירים שלי.

עבור הגימור הסופי אני מבצע שינויים ספציפית עבור כל פיסת עץ, תוך התחשבות בצפיפות ובמאפייני הצליל.  אני מתקשה מאוד למכור כלי שאני עצמי לא לגמרי מרוצה ממנו. (לא בהשוואה למכשירים אחרים אלא במסגרת היכולות שלי.)